פסק-דין בתיק ת"פ 4174-08

במוקד הדיון ניצבת השאלה האם ראוי להימנע מהרשעת נאשמת נעדרת עבר פלילי, לאחר שנהגה באלימות כלפי גופו של בעלה בשלושה מופעים שונים. הנזק שבהרשעתה מתמצה בפגיעה בדימויה העצמי ובדינאמיקה המשפחתית. שוכנעתי כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה ואלו נימוקיי.

1.         הנאשמת הודתה בביצוע עבירות של תקיפת בן זוג - לפי סעיפים 379 ו- 382 (ב) (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק") - בשני מופעים; ניסיון לתקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 25, 379 ו- 382 (ב) (1) לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

2.         הנאשמת ילידת 1972 ואין בעברה רישום פלילי.

3.         מעובדות שלושת כתבי האישום נשוא הדיון עולה כי ביום 11.7.08 ובעקבות ויכוח, סטרה הנאשמת פעמיים בעורפו של בעלה. ביום 25.10.08, בעת ויכוח, הכתה הנאשמת בכתפו של בעלה במכות אגרוף וביום 20.3.10 ובעקבות ויכוח, השליכה הנאשמת לעברו של בעלה נעל שלא פגעה בו.

נוכח הודיית הנאשם, אני מרשיעה בעבירות נשוא כתבי האישום.

4.         ההגנה עתרה להימנע מהרשעת הנאשמת והמאשימה בעמדה כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים לכך.

5.         מארבעת תסקירי שירות המבחן, כפי שהוגשו בעניינה של הנאשמת, עולה המלצה להימנע מהרשעתה ולהשית עליה צו מבחן.

מובהר כי הנאשמת עובדת כמטפלת בפעוטון מאז חודש מרס 2010 ומתגוררת עם המתלונן ושני ילדיהם הקטינים. תואר רקע חייה של הנאשמת שלא ארחיב בנושא מחמת צנעת הפרט.

הנאשמת נטלה אחריות על מעשיה והביעה תחושות אשמה ובושה מעצם התנהגותה.

שירות המבחן התרשם כי מערכת היחסים בין בני הזוג הינה טעונה ומורכבת ומאופיינת בריחוק מחד גיסא ובסערת רגשות, אלימות מילולית ונפשית והיזק לרכוש מאידך גיסא.

ברקע התנהגותה האלימה של הנאשמת תחושות תסכול ואכזבה הדדיות מצטברות מתפקוד המתלונן, תוך שניכרים ביניהם קשיי תקשורת ומאבקי כוח.

בני הזוג דו-ערכיים ביחס לעתיד הקשר הזוגי, אך בולטת תלותם ההדדית והקושי הקיים להם להיפרד זה מזו. הליך טיפולי בו שולבו בני הזוג לא נמשך וכך גם טיפול במרכז לאלימות במשפחה.

המתלונן תיאר את נטיית בני הזוג להגיב באלימות האחד כלפי השני ולמעשה כך עד כה והפנה לתלונות הדדיות שהגישו במשך השנים.

עוד התרשם שירות המבחן כי נוכח המורכבות בקשר הזוגי, הנאשמת מתקשה לווסת ולאזן את רגשותיה ואת תחושות הלחץ בהן היא נתונה, תוך שהיא מוצפת רגשית ומתקשה אף ביצירת תקשורת מקדמת עם המתלונן.

הנאשמת הביעה נכונות להשתלב בהליך טיפולי וכן נכונה לבחון אפשרות לקבלת טיפול תרופתי.

עוד התרשם שירות המבחן כי לנאשמת ערכים נורמטיביים וחיוביים, כי היא מבינה את הבעייתיות בהתנהגותה ומביעה בגינה כאב ובושה. נראה כי ההליך המשפטי מעצים את תחושות החרדה של המתלוננת ואת חוסר הויסות הרגשי מטעמה.

שירות המבחן הוסיף והעריך כי הרשעה בדין עלולה להעצים את המתח בין בני הזוג ולהוות פגיעה נוספת בדימויה העצמי של הנאשמת. יחד עם זאת, ציין כי הנאשמת לא הציגה מסמכים המעידים על פגיעה בעתידה התעסוקתי.

מתסקיר אחרון שהוגש בעניינה של הנאשמת, עולה כי היא השתלבה בהליך טיפולי פרטני ביחידה למניעת אלימות במשפחה, אשר במסגרתו מונתה לה עו"ס. לאחר סירוב לקבל את המלצת העו"ס לפנות למרפאה לבריאות הנפש, נענתה הנאשמת להמלצה זו והציגה אישור פסיכיאטרי, ממנו עולה כי אינה זקוקה לטיפול תרופתי הרגעתי.

6.         ב"כ המאשימה עתר להרשעת הנאשמת ולהשתת מאסר על תנאי, התחייבות להימנע מביצוע העבירה וצו מבחן.